פסק-דין בתיק ע"פ 211/05

השופטת מ' נאור:

ההרשעה והעונש

1.        ערעור על הכרעת דין וגזר דין בעבירות סמים.

           בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי הואשמו ארבעה נאשמים, ושמותיהם, על פי הסדר בו הופיעו בכתב האישום: נתן פורטמן, משה אסולין, כדורי בסון ואליהו נחום. נתן פורטמן זוכה מחמת הספק; אליהו נחום הורשע בעבירות של תיווך בסמים מסוכנים והחזקת סם מסוכן לשימוש עצמי. הוא איננו מערער בתיק שלפנינו. המערער 1, כדורי בסון, היה נאשם מס' 3; המערער 2, משה אסולין, היה נאשם מס' 2. המערערים ייקראו לשם הנוחות בשמותיהם. אסולין הורשע על פי שני אישומים בשתי עבירות של יבוא וסחר בסמים מסוכנים לפי סעיף 13 וסעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים) ובשתי עבירות של החזקת סמים מסוכנים והוטלו עליו שבע שנות מאסר, מתוכן חמש שנות מאסר לריצוי בפועל והיתרה על תנאי; בסון הורשע על פי שלושה אישומים בשלוש עבירות של תיווך בסמים מסוכנים, לפי סעיפים 13, 14, ו-19א לפקודת הסמים והוטלו עליו חמש שנות מאסר מתוכן שלוש שנות מאסר לריצוי בפועל והיתרה על תנאי.

הטענה המרכזית: התעלמות מפרשת ההגנה

2.        טענתו המרכזית של בא-כוח הנאשמים, עו"ד קליין, היא שבית המשפט המחוזי בחן את ראיות התביעה בלבד והתעלם מפרשת ההגנה. הדבר משמיט את הקרקע, לטענתו, מכל הכרעת הדין. לדבריו, בית המשפט המחוזי כלל לא בחן את עדויות עדי ההגנה. על כן יש הצדקה, לטענתו, להתערב בהכרעת הדין.  

3.        במבט ראשון הטענה, כפי שהוצגה, שובה את הלב. הכיצד זה לא בחן בית המשפט את פרשת ההגנה? ואולם, בחינת העדויות מקרוב מעלה כי פרשת ההגנה מתבטאת בעדויות קצרות של ארבעת הנאשמים, כאשר גרסת אסולין ובסון לגבי מה שיוחס להם היא גרסת להד"מ. למעשה, אפשר לנסח את הטענה לגבי שני המערערים גם כטענת טעות בזיהוי. לגבי המערער בסון לובשת טענת הטעות בזיהוי לבוש קונקרטי יותר: המערער בסון הוא בעל דוכן ("בסטה") בשוק בראשון לציון. לגביו נטען, כי השם "כדורי", בו השתמש עד התביעה המרכזי (אילן כדר) בהודעותיו במשטרה, לא היה אלא מילת קוד, וכי מי שכונה "כדורי" אינו אלא אחד ששמו אבי יחיא, העובד אף הוא בשוק בראשון לציון. ואולם כפי שנראה, לטענה לפיה "כדורי" אינו אלא אבי יחיא התייחסה הערכאה הראשונה מפורשות.

4.        שני עדים מרכזיים העידו בבית המשפט על פרשיות הסמים נשוא כתב האישום. הראשון - מירו מזרחי (להלן: מירו), תושב מעלות. השני - אילן כדר (להלן: אילן) תושב ישראל לשעבר, המתגורר עשרות שנים בקולומביה. השנים הם קרובי משפחה. מירו ואילן נשפטו על חלקם בפרשיות הסמים והם מרצים עתה את עונשיהם. התמונה הכוללת המצטיירת היא, שאילן שלח סמים, או שהיה מעורב במשלוח סמים, מקולומביה לכתובתו של מירו בארץ. לעתים הגיע אילן ארצה, נטל את הסמים ממירו, ועסק בהפצתם בעצמו. באחד האישומים מירו הוא שעסק בהפצת הסמים. מירו העיד ראשון. כל ניסיונותיה של התביעה להביא להגשת הודעותיו במשטרה לפי סעיף 10א לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות) - לא צלחו. לפנינו עדותו של מירו בבית המשפט ואמרות שונות שאמר לשוטרים אותן קיבל בית המשפט. הודעותיו של אילן במשטרה (ת/15 - ת/18) התקבלו כראיה לפי סעיף 10א הנזכר. אילן מסר עדות בה סתר את הודעותיו במשטרה. הוא הוכרז כעד עויין. בית המשפט התרשם (וקשה שלא להתרשם כך למקרא העדויות) ששני עדי התביעה המרכזיים עשו כל מאמץ שלא להפליל את הנאשמים.

5.        בשלב זה נציין, כי במהלך חקירתו הנגדית הקצרה של אילן הציג לו עו"ד קליין, בשמו של בסון, טענה העולה מדברי הנאשם 4 (אליהו נחום) במשטרה ולפיה המתווך בין אילן לבין נאשם 4 היה אחר, אבי יחיא, ולא היה זה בסון. אילן אישר את הדברים והוסיף, ביוזמתו, כי "מבחינתי כדורי זה היה כינוי של בן אדם". עו"ד קליין הוסיף והציג לאילן תמונה (שסומנה נ/3) ושאל אם זהו האדם עליו אילן העיד במשטרה, כמי שתיווך בינו לבין אחרים. אילן השיב בחיוב (עמודים 78-79 לפרוטוקול). לא מן המותר להזכיר שהוא ענה אמן אחרי שאלות אלה של עו"ד קליין כשם שענה אמן גם על שאר שאלותיו.

6.        התזה לפיה אבי יחיא הוא הוא "כדורי" חזרה גם בעדותו של נאשם 4 (אליהו נחום). בסון העלה תזה דומה בעדותו וזאת על דרך הסברה. לדבריו הוא היה מאפשר לאבי יחיא, שעבד בשוק, להשתמש בפלאפון שלו, כשם שאיפשר זאת לאחרים. בכך הסביר, או ניסה להסביר, את העובדה שמספר הפלאפון שלו היה רשום בזיכרון שעונו של אילן.  

7.        כזכור קובל עו"ד קליין על כך שאין בהכרעת הדין התייחסות לפרשת ההגנה. לענין התזה המרכזית של בסון, לפיה לא הוא המתווך שעליו העיד אילן אלא אותו אבי יחיא, הרי, שלא כנטען בערעור, יש לכך התייחסות בהכרעת הדין. וכך כתב בית המשפט:

"אינני מוצאת לנכון לייחס משקל ראייתי כלשהו לניסיונה של ההגנה להטיל דופי בזיהוי 'כדורי' כנאשם 3 על ידי הצגת התמונה נ/3 לאילן אשר זיהה את האדם המופיע בתמונה זו כ'כדורי' המוזכר בהודעותיו, וזאת לאור העוינות הברורה שהופגנה על ידי אילן בביהמ"ש המצביעה על ניסיון מצידו להסתיר את האמת ולהרחיק נאשם 3 מהמיוחס לו בכתב האישום."

           לענין התזה הכללית - התזה לפיה לא היו דברים מעולם - אין אמנם בהכרעת הדין אמירה מפורשת בנוסח של "אינני מאמינה לנאשמים 2 ו-3 כי אין הם מעורבים בעסקאות הסמים", אולם, למרות העדרו של משפט מפורש כזה, ברור שבית המשפט לא האמין להכחשה הסתמית. בית המשפט קבע, על סמך פרשת התביעה, תוך שימוש בסעיף 10א לפקודת הראיות, כי אסולין ובסון היו מעורבים בעסקאות הסמים, הכל כפי שיפורט. בכך יש, לפחות מכללא, דחייה של עדותם הקצרה של שני המערערים שתוכנה הוא "לא הייתי מעורב".

8.        על כן, ועל אף שהטענה לפיה אין התייחסות לפרשת ההגנה היא טענה שובת לב, הרי בסופו של דבר, לאחר עיון בראיות לרבות פרשת ההגנה הקצרה, איני סבורה שנפל בהכרעת הדין פגם, בודאי לא פגם בסיסי, בכך שלא נאמר במפורש שבית המשפט לא האמין לנאשמים. הדברים מובנים מן ההקשר. לטענה כי אבי יחיא ולא בסון הוא המתווך - ישנה התייחסות מפורשת.

9.        נוכל איפוא לעבור לארבעת האישומים בהם הורשעו המערערים.

האישום הראשון: האם משה אסולין היה זה שקיבל חבילת סמים ממירו במוסך של נתן פורטמן

10.      על השאלה שבכותרת השיבה הערכאה הראשונה בחיוב. אין לנו צורך לחזור ולבחון את חלקו של פורטמן, בעל מוסך בשם אוטו פרונט בראשון לציון. כאמור - פורטמן זוכה. מעדותו של מירו עולה, כי הוא מסר במוסך של פורטמן חבילת סמים לאחד "משה", אחרי שפורטמן אמר לו שלא אליו (לפורטמן) מיועדת "חבילה" שהביא עימו מירו מאילן אלא ל"משה" שהגיע למוסך. "משה" קיבל את חבילת הסם שהכיל הרואין, וגם נתן למירו כעבור כמה ימים 3000 ש"ח. "משה" הגיע ברכב צהוב שמספרו, לדברי מירו בעדותו, היה 1600887 או 1600987.

           אילן מצידו מסר בהודעתו במשטרה (ת/16) כי הוא שלח את מירו למסור את החבילה ל"משה" במוסך אוטו פרונט של פורטמן. "משה" נמצא במוסך, לדבריו של אילן בהודעה, כל הזמן. אילן תיאם את הפגישה: הוא קבע עם מירו שיגיע למוסך ותיאם גם עם משה בפלאפון שיגיע לשם.

           אילן הגיע ארצה כעבור זמן מה וקיבל ממשה 30,000 דולר, אותם העביר אילן, לדבריו, ל"בעלים" שלו בקולומביה.